כשדת פוגשת אופנה

למי שעוד לא שמעה, במאי האחרון נפתחה תערוכת האופנה "אופנה והדמיון הקתולי" (שכל אחת מאיתנו שנמצאת בקרוב בניו יורק חייבת לראות) במוזיאון המטרופוליטן לאומנות. זוהי תערוכה החוקרת את הקאתוליות באופנה, ולמרות שאושרה כבר ע"י הוואתיקן, עם 50 בגדים ואקססוריז שכבר הולוו מהעיר עצמה (כדי להציג אותם לצד אומנות דת ולצד 150 פיסים של מעצבים בהשראת הדת הקאתולית), היא לא נמנעה מלהקרא כאחת התערוכות הפרובוקטיביות והשנויות במחלוקת עד היום. "אנחנו יודעים שזה עלול להיות שנוי במחלוקת לימניים או לקאתוליים המסורתיים", הסביר אנדרו בולטון, "תמיד יהיו צופים שירצו להקטין את זה לויכוח פוליטי".

בהמשך לתערוכה, החלטתי להסתכל אחורה בזמן על העיצובים של מעצבי העל שעוצבו בהשראת הדת, החל מהיהדות ועד הקוראן:

במה שנראה כהופעה השנויה במחלוקת שלו, גוטייה קיבל השראה מהתרבות היהודית החסידית וביים את המסלול בסגנון של "Chic Rabbis", שהציגו את המראה היהודי החסידי האופייני לו (כובעים גדולים, מעילים גורפים, צמות ארוכות כדי לחקות תלתלים) אשר עורר הלם. "בהחלט שמעתי אחר כך, 'אלוהים, גוטייה הלך רחוק מדי'", אמרה העיתונאית המנוחה אינגריד סישי בסרט התיעודי "Unzipped". "אנשים יגידו, זה דבר קדוש".

קרל לגרפלד השתמש בטעות בקטעי קודש מהקוראן, וחשב שזה שיר אהבה, כקישוט על שלוש שמלות לתערוכת שאנל הוט קוטור ב -1994 (שאחת מהן נלבשה על ידי קלאודיה שיפר),זה מיד עורר זעם ומחאה בקרב הקהילה האיסלאמית . הוא התנצל ושרף את השמלות הפוגעות.

יש סיבה לזה שוורסאצ'ה נתנה חסות לתערוכה "גופים שמימיים" - למותג היוקרתי יש היסטוריה של שימוש בדת הקתולית בעיצובים שלו, שמתוארכת כבר הרבה לפני שמלת הזהב עם הצלב הרקום הבלתי נשכחת של ג'יאני ורסצ'ה, אשר נלבשה ע"י דברה שו 1997.

תמיד אפשר היה לסמוך על המעצב המנוח שיעביר חזון בתצוגות שלו- אפילו כזו חדורת מוטיבים דתיים. לתצוגת אביב\קיץ 2000 שלו, הוא הסב את תשומת ליבו לאיסלאם והביא דוגמניות שילכו על בריכה עם מים נמוכים ולבושות בבורקה שנראית כמו חליפות שיריון. 

כומר בעל מראה מרושע פתח את הופעתו של ג'ון גליאנו (דיור קוטור) בסתיו / חורף 2000, אבל הדת לא הייתה הנושא המרכזי. תחת הכותרת "פרויד או פטיש", עיצב המעצב את הפטישיזם באמצעות קאסט שלם של דמויות, שלבשו תלבושות שערורייתיות, כולל משרתת צרפתייה, כלה וחתן, מארי אנטואנט המדממת ועוד.

גוטייה הפך את סדרת הדוגמניות שלו למלאכים בקולקציית האביב/קיץ 2017 שלו, והצמיד מבחר של הילות דקורטיביות (כמו זו בתמונה- גרסא שמציגה דיוקן של הבתולה מריה בגן של פרחים) על כל ראש. דימויים קתולים קדושים, כמו יצירות אמנות דתיות, צבעים בהשראת ויטרז' (כמו הכחול התוסס בתמונה), ורקמת לב קדושה, לא נועדו כדי לפגוע, אלא כדי להמחיש את יופיה.

ריקרדו טיסי בחר בקתוליזם כנושא המרכזי בתערוכות שלו. באותה עונה, הוא הפך את הדוגמניות שלו לנזירות, הלביש אותם בשכבות שהזכירו בגדי כנסייה וקישט כל אחד מהם בצ'וקר מתכתי.

דומיניקו דולצ'ה וסטפנו גבאנה קיבלו השראה מקתדרלת מונרייל של סיציליה, אשר באה לידי ביטוי בשמלות שהודפסו עם פסיפסים ביזנטיים וונציאניים (בתערוכת "גופים שמימיים", עיצובים של דולצ'ה וגבאנה מאוסף זה הוצגו ליד פסיפסים ביזנטיים אמיתיים מהשנים 500 -550) ושמלות אדומות עם קרדינל (סוג של ציפור שיר), עם מחרוזות תפילה, כתרים, וצלב בתור אקססוריז.

גורונג בחר ב דרך הרוחנית לתצוגת אביב/קיץ 2016 שלו, הנפתחה במזמור של 30 נזירים הלבושים בחלוקים המסורתיים שלהם. זה היה בכדי להודות לקהילת האופנה על שאספו כספי תרומה בכדי לסייע לקורבנות של אסון הרעידת אדמה של 7.9 בנאפאל. התצוגה הייתה מוארת כולה בתפוזים חמים וצהובים בהשראת אבקות קדושות תוססת, ובהשראת החלוקים של הנזירים.

קיין הביט לעבר העבר שלו למען קולקציית האביב/קיץ 2017, שפירושו היה לשוב ולראות את בית ספר התיכון שלו - טיילור היי, מאמווול, סקוטלנד - ואיתו, הפטרונית הקדושה שלו ת'רזה מליסייה, שאותה הדפיס על גבי חולצות משובצות אבן.

ההשראה פרצה כשמעצבת הקוטור הסינית ביקרה בקתדרלה מהמאה ה18 בסן גלן שבשוויץ. שם נולדה הקולקצייה "Legend". לקח לה שנתיים לייצר קולקצייה של 19 לוקים, ולא קשה לראות למה: הרמה של עבודת הרקמה (אחת מהן נרקמה בחוט של זהב) יצרה תצוגה אלוהית.

נקודת המוצא של פיירפאולו פיצ'ולי היתה עבודתו הדתית של הצייר הספרדי פרנסיסקו די זורבאן, בה השתמש בגלימה של כוהנים, כובעים עם כיסויי ראש וצלליות רבות שנמצאו בציוריו, וכולם צבועים באותו לוח צבעים: ורוד, ורוד בהיר וכחול. עם כמה שהתצוגה הייתה מינימליסטית, כל עיצוב התגאה באומנות המרהיבה של (שמלה אחת לקח 1,300 שעות לעשות). ובשביל הטאץ' האחרון, הדוגמניות אחזו בתיקים בצורת חיות, המסמלים את שבעת החטאים הקטלניים.