לחלום בנקודות: יאיוי קוסמה

"כשאני מציירת, משהו צף על פני השטח. אולי זה בגלל שיש לי כזה כישרון"- כותבת האמנית יאיוי קוסמי בת ה90 בפרופיל האינטסגרם שלה. ביוגרפיית חייה היא סיפור של החלמה חוזרת ונשנית מפסיכוזות, הצעה לסחר בסקס לריצ'רד ניקסון, ו42 שנים בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו.

 

את קוסמה תוכלי למצוא ברשת, גם אם את לא זוכרת את שמה. כל שעלייך לעשות הוא להקליד מספר מילים מאוד בסיסיות: אמנית, בועות, פסיכיאטר, דלעת, צבעים. קוסמה נולדה במאטסומוטו, עיר בחלק המרכזי של אי יפני בשם הונשו. היא נולדה למשפחה עשירה של סוחרים. הם היו מגדלים צמחים, בעיקר סיגליות, ציניות ואדמוניות שהופצו ברחבי יפן. בשנה של פרוץ מלחמת העולם השנייה, יאיוי החלה לאייר את המחברת הראשונה שלה שלקחה איתה לכל מקום. היא הייתה בת 10 כשהחלה להזות: היא ראתה סביבה משטח שהחל להתכסות ולהיות עמוס בצורות, שמאוחר יותר חזר בעבודותיה כדפוס אורגני של צורות צפופות ומעוקלות. 

האימפריה היפנית נכנסה לשנה השנייה של שמונה השנים של הקונפליקט עם סין. והבית הפטריאכלי של קוסם לא היה במצב טוב. יאיוי, שבקושי סיימתה ללמוד לקרוא ולכתוב, אומנה ע"י אמה לרגל אחר אביה, כי המיטה שלו אירחה המון מאהבות וגיישות.

 

יאיוי בשנת 1956 תמונה: Wiese / FaceToFace / REPORTER / EastNews

 

צורות רכות

בתקופה של מלחמה מתישה, אלימות ומציצנות, האמנית החלה לעבור אפיסודות פסיכוטיות ותקופות של דיסוציאציות. היא יכלה לשמוע את הפרחים קוראים בשמה, יכלה לראות את מכות האור, ואת ההדפס יוצא מהבד ישירות לגופה. הקונספט של לכלול את הגוף בקישוט בצורות מעורפלות חוזר בעבודותיה כ"הרס עצמי"-  תהליך מונוטוני המקושר גם לכח יצירתי וגם להרס עצמי. "אני לא אוהבת סקס. הייתי אובססיבית לגבי זה הרבה זמן. נגעלתי מכל מי שנגע בדבר. אובססיה לסקס ופחד מסקס חיו זה לצד זה בחיי במשך המון זמן"- אמרה בריאיון ב2017. שנים לאחר מכן, האומנות שלה, שבעצמה היא קישרה לפעילות אובססיבית, לבשה צורה של ריפוי עצמי. הראוותנות הקיצונית שלה הלכה יד ביד עם ההתרבות המאנית שלה לצורות פאליות (של איבר המין הזכרי), שלהם היא קוראת "צורות רכות".  בהקשר הזה, זה בקלות יכול להתפרש כהתנהגות כפייתית, אך האמנית עצמה שוחררה מהמסורת הפרוידיאנית. 

 

 

יאיוי בעבודה. תמונה:Getty Images

 

ראשי דגים 

בסוף מלחמת העולם השנייה, יאיוי בת ה13 נשלחה למפעל לייצור טקסטיל, שם היא עזרה בייצור חומרים למצנחים. לאחר שעות, החלה לצייר פרחים עם צבעי מים, שהגיעו ל70 ציורים ביום. למרות כישוריה והנחישות שלה, סיום לימודי אומנות עלה לה בהרבה כאב, כי אימה התנגדה לביטוי היצירתי שלה, בתקווה שתגדל את ביתה כטייסת, וכילדה שמרנית. יאיוי למדה באקדמיה לאומנות של קיוטו, שם התאמנה על טכניקה קלאסית של ציור בשם ניהונג, אך היא נמשכה לאימפרסיוניזם מופשט של אומנות הפופ. בשנת 1957 היא עברה לניו יורק, מה שהיווה סיכון יוצא דופן עבור אישה צעירה מיפן שלאחר המלחמה. היה לה כמה מאות דולרים שתפרה לשמלה שלה ושש שמלות קימונו במזוודה שלה. היא הצליחה לשרוד תזונה של ראשי דגים, שקנתה בזכות עבודה פיזית מזדמנת שעבדה בה. 

באמצע שנות ה50 היא החלה לעצב בגדים בהשראת הנקודות והצורות הפאליות (חשוב לציין שהנקודות לעיתים היו חורים בבגדים) ופתחה חנות בחלק המרכזי של העיר.

 

בתחילת שנות ה60 כבר צברה קהל לקוחות שעקב אחריה בהדיקות, והחלה לבטא את האומנות שלה על גופים עירומים של אנשים שהתחברו לאומנות שלה, ואף הסתבכה לעיתים עם המשטרה כשעשתה זאת בציבור.

 

יאיוי קוסמה, מעיל כחול 1956. תמונה: PINTEREST

 

תערוכת האמנים תמונה: Getty Images

 בעדינות, ריצ'רד שלי!

קוסמה התנסתה במגוון סוגי מדיה, אך תמיד חזרה להשתמש בהשראת הילדות שלה הטראומתית והחזקה ביותר. בהקשר הזה, היא מצאה חיבור טבעי עם ההיפים האמריקאים בשנים הללו, שרבים מהם היו תחת השפעה של סמי הזיות LSD. קוסמה, ברוב כישוריה חיממה את האווירה בסביבתה, התערבבה במספר פרובוקציות, כולל מכתב ששלחה לריצ'רד ניקסון ב1968, בו היא מציעה לנשיא חוויה אירוטית ואיזוטרית בתמורה להפסקת מלחמת וייטנאם. "בוא נשכח, ריצ'רד היקר, ונתמזג באופן מוחלט, כולנו יחד. נתרומם לפסגה, נצבע את גופינו בנקודות, נאבד את האגו שלנו לנצח, ולבסוף נגלה את האמת העירומה: אין שלמות באלימות. האמת כתובה בעגלגלות. אני מציעה שאקשט את גופך הקשה והשרירי ברוך ושחרור. בעדינות! עדינות, ריצ'רד שלי! תרגיע את רוח המלחמה הגברית שלך!" ריצ'רד ניקסון לא כתב חזרה והרגיע את רוח המלחמה שלו.

 

יאיוי קוסמה. תמונה: Getty Images

 

בשנים האחרונות ניתן לראות מבקרים שעומדים שעות בתור בכדי לעשות סלפי עם שטחים סינתטיים שיצרה קוסמה. תהליך היצירה שלה בד"כ קורה במצב של טראנס, במהירות ובפתאומיות. דונאלד ג'ד, אשר היה השכן שלה בניו יורק לתקופה, ציין בראיונות שיאיוי עבדה בעיקר בלילות והיא ציירה על הקאנבס ללא שום רישום ראשוני.

קוסמה חזרה ליפן בשנות ה70. אחרי מות אהובה, האמן ג'וזף קורנל, מצבה הנפשי חזר על סורו והתדרדר. האמנית אישפזה את עצמה בבית חולים פסיכיאטרי שם היא גרה עד ימים אלו. כיום, מעבר לרחוב נמצא הסטודיו שלה, שם היא עובדת 6 ימים בשבוע. כל ערב היא חוזרת לבית החולים, ולא אכפת לה מאוכל, כסף, ניקיון או ריאיונות. והיא לא נפרדת מהמחברת שלה.