Apr 02, 2020

הקימונו: היישר מקיוטו למסלול הדוגמנות

תערוכת הקימונו החדשה שנפתחה בפברואר האחרון במוזיאון Victoria&Albert שבלונדון, מתבוננת על הבגד המסורתי דרך עדשותיה של האופנה החל משנות ה60 של המאה ה17 ועד ימים אלו, כאשר, לפי האוצרת ג'וזפין רוט, "מתרחשת התעוררת קימונו מחודשת ביפן". היא מאזכרת את השורשים של הטרנד הזה באופנת הרחוב של שנות ה2000 המוקדמות, כאשר פאשניסטות החלו ללבוש קימונו, לפי דבריה של רוט, כדרך להפניית גבם לאופנה המהירה הגלובאלית שנמצאת בימים אלו בכל מקום, וגם כתגובת נגד לדור המבוגר יותר שראה את הקימונו כמיושן וקצת מסורתי מידי. דורות צעירים יותר, היא טוענת, מתייחסים באופן שונה לכל הנוגע לקימונו.

אופנת הרחוב של טוקיו, סתיו 2018. תמונה: Kira / TokyoFashion.com

קימונואים, אשר נלבשו ע"י גברים ונשים, הם הלבוש הלאומי של יפן ונלבשו באופן קבוע עד לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הפכו להיות מלבוש יום יומי "לקוד לבוש שאנשים לובשים רק לאירועים מיוחדים", לפי רוט. מה שמשמח ומרגש לעיניה של האוצרת הוא לראות את המחזוריות בתחיית הקימונו בימים אלו. בפעם האחרונה שהקימונו היה באופנה היה בשנות ה20 המוקדמות, ומה שבאופנה היום הם הקימונואים מהעשור הזה. זהו כבר לא לבוש טקסי ורשמי, הקימונו הוא משהו שאנשים לובשים ונהנים איתו שוב. וזה נכון לגבי אחד שהוא וינטג' או לגבי אחד שיוצר מהדור החדש של יוצרי הקימונו כתגובה לתחייה שלו".

הלבשה תחתונה לגבר ללבישה מתחת לקימונו (ג'ובן). הבד יוצר בבריטניה או צרפת, נתפר ביפן, 1830-1860. תמונה: Courtesy of the Khalili Collection

האוצרות רוט ואנה ג'קסון רוצות להראות עד כמה הקימונו, המתואר כהסמל האולטימטיבי של יפן, הוא דינאמי וגלובלי, ואיך הוא קיבל תשומת לב כמעט "ויראלית" ברוב ההיסטוריה לשלו. נקודת ההתחלה של התערוכה היא באמצע המאה ה17. ביפן האופנתית של אז, אמנים ופילגשים היו שקבעו את טרנד הקימונו שבעקבותיו פאשניסטות ממעמד הביניים, שהיו רעבים לחידוש והשתוקקו לשנות את הסטאטוס המעמדי שלהם. החלו ליבא את הקימונו לאירופה כעשור לאחר מכן, מה שיצר תנועה. החילוף היה לשני הכיוונים, כיוון שאז החלו לייצר את הקימונו ביפן מבד שיובא מאירופה. במאה ה19 המאוחרת תנועת היפוניזם יצרה שוק בו מכרו קימונו לזרים. באותו הזמן, "השוק המקומי", מציינות האוצרות, "שינה את צורתו ע"י טכנולוגיית הטקסטיל האירופאית והצבעים הכימיים".

"Beyond", קימונו לנשים שעוצב ע"י מוריגוצ'י קוניהיקו, 2005, קיוטו, יפן. תמונה: © Moriguchi Kunihiko / Courtesy of the Khalili collection

הצורה הבאה של הקימונו היוותה השראה גדולה גם למעצבי האופנה של המאה ה20, בעיקר מעצבים כמו פול פורט, מריאנו פורטוני, ומדלין ויונט, אשר שיחררה את תבנית האישה מבדים כמו תחרה ללבוש בצורות לא טבעיות. המבנה והתפירה הפשוטה של הקימונו מסב את תשומת הלב לחומרים (הצבעים, המוטיבים וההדפסים) שממנו הקימונו עשוי. דוגמאות ללוקים בהשראת קימונו של אלקסנדר מקווין, דורו אולוו, ג'ון גליאנו, כריסטיאן דיור ואחרים מציגים בתערוכה את העיצובים שלהם, מה שמדגים, אומרת רוט, כיצד הקימונו "קיים במערכת האופנה הגלובלית והדינמית הזו במשך כמעט 400 שנים"- מה גם שהעיצוב של הקימונו תומך באופנה בת קיימא.