אופנה ומגדר: מאז ועד היום

היום במבט לאחור אני מבינה איך את רוב נעוריי העברתי כשאני חושבת יותר על היופי מאשר על הנוחיות. כשהייתי עומדת בבוקר מול הארון כדי לבחור לי בגדים לבית הספר/בילוי/אוניברסיטה ועוד, לא הייתה חולפת בראשי השאלה האם הבגד הזה אכן מספיק נח בכדי להעביר בו יום שלם?

היום, אחד הדברים שאני שמה עליהם דגש כאשר אני רוכשת פרטי לבוש לעצמי או לחנות, הוא ה נ ו ח י ו ת. מה שמביא אותי לנושא הבא שמאוד מעניין אותי ומקווה שגם אתכן, הקשר בין אופנה למגדר.

אחת ממחוללות השינוי באופנת הנשים הגדולה ביותר היא האחת והיחידה גבריאל ‘קוקו’ שאנל. שאנל התפרסמה במרדנותה בתחום האופנה, ובשבירת הגבולות והמחסומים בכל הקשור לאופנת נשים. היא השתמשה באופנה גברית בכדי לבטא את עצמה. היא יצרה אופנת נשים בהתבסס על הנוחיות של אופנת הגברים.

כשנוחיות פוגשת יופי:

כששאנל עוד הייתה גבריאל (או קוקו), הגברים היו אלה ששלטו בעולם האופנה. קוקו לקחה בגדי גברים והפכה אותם לבגדי נשים, או שלקחה בגדי נשים ועיצבה אותם מחדש כך שיהיו הרבה יותר גמישים ונוחים כמו אלו של הגברים. בזמנים של לפני שאנל, מכנסיים לא היו מקובלים בקרב נשים, אך נשים התקשו לזוז בתוך השמלות הצמודות. המחוכים היו מאוד מקובלים באופנת הנשים באותה תקופה, ושאנל שינתה זאת כאשר עיצבה ותפרה שמלות יותר משוחררות אך עדיין אלגנטיות. בנוסף, נהגו הנשים לחבוש כובעים עם שוליים מאוד רחבים, מה שגרם לאי נוחות רבה, לכן עיצבה כובעים לנשים עם שוליים צרים כמו אלו של הגברים. העובדה שקוקו השתמשה בעיצובים גבריים לאופנה הנשית, הציגה אותה כמורדת במוסכמות החברתיות.

החליפות של שאנל:

קוקו עיצבה חליפות לנשים באופן שונה מאוד מכפי שעוצבו לפניכן. הפכה אותן להרבה יותר גמישות ונוחות, כבר לא היו מבליטות את קו המותן, לא היו כריות כתפיים, והצווארון סוף סוף איפשר להן לנשום. בשונה משאר החליפות של אותה תקופה, הכיסים כבר לא היו ליופי בלבד, אלא בכדי להשתמש בהם. קוקו הייתה עושה כל שביכולתה בכדי שהחליפות אכן תוכלנה להיות שמישות ליום יום, לכן היא הייתה מקציבה זמן בלתי מוגבל לתפירתה של כל חליפה כך שאכן תהיה מספיק נוחה בכדי לזוז בה בחופשיות.

“The Little Black Dress”:

“השמלה השחורה הקטנה” עוצבה ע”י שאנל במטרה להתאים לכל אירוע ולכל מעמד. כיוון שהיא גדלה בבית יתומים, היא רצתה להתאים משהו גם למעמד הנמוך שיוכל להתערבב היטב עם המעמד הגבוה. כיוון שהשמלה יכלה להתאים גם לחתונה וגם להלוויה, הגיוון שלה הפך אותה לכה פופולרית. לאחר תקופה קצרה הסרט ‘ארוחת בוקר בטיפאני’ יצא בבתי הקולנוע בשנת 1961 ובו הכוכבת אודרי הפבורן לובשת את השמלה השחורה הקטנה. אודרי היא זו שהפכה את השמלה לקלאסיקה, אך שאנל היא זו שהמציאה אותה.

רוב מעריציה של שאנל מעריצים אותה לא רק בגלל המוצרים שלה אלא בגלל מילות החוכמה מעוררות ההשראה שלה :

“In order to be irreplaceable one must always be different.”

למעשה, במשפט זה קוקו מציעה שנהיה אנחנו עצמנו פשוט כפי שאנחנו. כל אחד ואחת מאיתנו מיוחד/ת. שנהיה בולטים שונים ונאמנים לאמת שלנו גם אם זה בעבודה או בחיים הפרטיים.

“Fashion changes, but style endures.”

קוקו מצאה את הנישה שלה. היא יכלה לעצב לנשים כל מה שהן הצטרכו, על ידי התאמת הבגדים שלה לגוף האישה. ללא קשר לתעשייה, כאשר אנו מוצאים שמה שיש לנו זה מה שהעולם צריך ומוצאים כיצד להוציא זאת לפועל, אנו יכולים להשתמש בזה באופן אוניברסלי, כמו שהיא עשתה.

גבריאל ‘קוקו’ שאנל נפטרה במלון ‘ריץ’ ביום ראשון, 10 בינואר, שנת 1971. היא השאירה מאחוריה מורשת לפיה אישה לעולם לא צריכה להחליט בין להראות טוב ולהרגיש בנח.